בפני בקשת המבקשת להורות על השבת סכום המקדמה אשר שולם לידי כונסי הנכסים, על פי הסכם שנחתם עם כונסי הנכסים ואושר על ידי בית המשפט לרכישת קרקע בבאר שבע.
1. ביום 26.4.10, במסגרת תיק הפירוק הנדון, אישר בית המשפט לכונסי הנכסים שמונו, לחתום עם המבקשת על הסכם לרכישת קרקע בשטח של 125 דונם בעיר באר-שבע. (להלן: "הקרקע"). הסכם נחתם והמבקשת שילמה מקדמה בגובה של 10% מערך התמורה ובסך של 1,808,513 ש"ח.
2. העסקה לא קודמה בשל טענות נגדיות שהיו לצדדים. אולם, ביום 28.3.11, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לשם פתירת כל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים והסכם זה קיבל תוקף של פסק דין ביום 11.4.11.
במסגרת הסכם הפשרה הסדירו הצדדים את מערך התשלומים שעל המבקשת לשאת בהם כנגד חיובם של כונסי הנכסים לחתום על כתב התחייבות לרישום משכנתא עבור המבקשת. עוד נקבע מפורשות, במסגרת הסכם הפשרה (סעיף 6 להסכם), כי אי עמידה בביצוע מלוא התשלומים מצד המבקשת יביא לביטול הסכם המכר ללא צורך בכל הודעה או הליך נוספים ובמקרה כזה יחולט סכום המקדמה ששולם כפיצוי מוקדם. להסכם זה כאמור, ניתן תוקף של פסק דין.
3. המחלוקות לא הסתיימו בין הצדדים ונתגלעה מחלוקת נוספת שהביאה את כונסי הנכסים לפתחו של בית המשפט בבקשה להורות על ביטול הסכם המכר הנדון בשל הפרתו היסודית של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
בהחלטתי מיום 15.9.11, קבעתי כי המבקשת הפרה את הסכם המכר ועל כן הוריתי על ביטול הסכם המכר כאמור.
4. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט העליון ובמסגרת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בית המשפט העליון, בהחלטה מיום 9.11.11, דחה את בקשת עיכוב הביצוע והעיר כי: "
המשך השתלשלות האירועים שנוי במחלוקת חלקית בין הצדדים. על כל פנים אין חולק כי המבקשת לא שילמה את יתרת הסכום לו התחייבה בהסכם הפשרה עד ליום זה. כמו כן, אין חולק כי כונסי הנכסים של המשיבים לא חתמו על כתב ההתחייבות לרישום משכנתא, כפי שהתחייבו בהסכם הפשרה".
המבקשת, בבקשתה, מבקשת ללמוד מדברים אלו אודות קביעה של בית המשפט העליון בדבר קיומה של הפרה הדדית של שני הצדדים של הסכם המכר הנדון.
5. אין חולק, כי כאשר נדרש בית המשפט העליון, לשמיעת הערעור, בפני הרכב של שלושה שופטים, ניתן פסק דין בזו הלשון: "
בהמלצתנו חזרה בה המערערת מן הערעור. המערערת תהא רשאית לחזור לבית משפט קמא בבקשה למתן הוראות לעניין חילוט המקדמה ששולמה, מבלי לגרוע מזכות המשיבים לטעון למעשה בית דין או לתחולת סעיף 6 להסכם הפשרה".
מכח דברים אלו פנתה המבקשת בבקשה זו בפני להורות על השבת סכום המקדמה כאמור.
6. ב"כ המבקשת ביקש לראות בהחלטת הביניים של בית המשפט העליון, במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, כקביעה בדבר קיומן של הפרות הדדיות ומכאן צידוק להשבת סכום הפיקדון לידי המבקשת כשהוא חוזר וטוען לעניין ההפרות שנפלו אצל כונסי הנכסים.
לגופו של עניין וכנגד טענות כונסי הנכסים בדבר השתק, טען כי מקום שבוטל הסכם המכר ומקום שבית משפט זה לא נדרש לשאלת הפיצוי המוסכם יש מקום לחזור ולהידרש לשאלה זו. אשר לגובה הפיצוי טען כי הפרה נפלה גם בחלקם של כונסי הנכסים ועל כן אין הצדקה בחיוב המבקשת בסכום הפיצוי המוסכם וזכאית היא להשבתו במלואו.
7. מנגד טענו המשיבים כי אין לראות בהחלטת הביניים, שניתנה על ידי בית המשפט העליון, ביום 9.11.11, קביעה לפיה הפרו המשיבים את הסכם המכר. לטענתם, משנמחק הערעור לא ניתן לגזור כל מסקנה בדבר הפרות שנפלו בחלקם של כונסי הנכסים באופן המקים למבקשת זכות לקבלת כספי הפיצויים המוסכמים חזרה לידיה.
עוד טענו כי בית המשפט העליון לא הורה על החזרת הדיון לבית המשפט קמא לשם דיון בשאלת גובה הפיצוי המוסכם שיוחזר, שיכול היה ללמד על דעתו כי אם ציין, בהערת אגב, כי למבקשת שמורה הזכות לפנות לבית המשפט קמא בנדון, כשהוא מותיר אופציה זו, הנתונה לה ממילא, בידי המבקשת.
עוד ובנוסף טענו המשיבים כי המבקשת מושתקת מלטעון כנגד הפיצוי המוסכם שנקבע ואשר קיבל תוקף של פסק דין ובכל מקרה בכל הדיונים להם נדרש בית משפט זה במסגרת בקשה לביטול הסכם לא טענה המבקשת להשבת הפיצוי המוסכם ועל כן מושתקת היא מלחזור ולטעון לכך.
לגופו של עניין טענה כי מדובר בפיצוי מוסכם המהווה 10% משווי העסקה שהינו שיעור מקובל בהסכמים מן הסוג האמור ועל כן טענה כי אין להתערב בנדון.
8. דין הבקשה להידחות. המבקשת מושתקת מלחזור ולטעון לסוגיית הפיצוי המוסכם שנקבע במסגרת הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, כמפורט לעיל, אשר קיבל תוקף של פסק דין וזאת מאחר והשאלות הנוגעות לביטול ההסכם נדונו בכללותן בפני וככל שביקשה המבקשת לטעון טענה חלופית בנדון היה עליה למצות טענותיה במסגרת ההליך שהתקיים בפני בסוגיית ההסכם על כל הסעדים המשתמעים מכך.
מעבר לנדרש ראיתי לנכון להתייחס לטענות המבקשת בנדון. הגם זאת, לא מצאתי כי המבקשת הניחה תשתית עובדתית או משפטית אשר יש בה כדי להצדיק התערבות בית משפט זה בקביעת הפיצוי המוסכם שבין הצדדים. טענותיה החוזרות של המבקשת לעניין הפרות שנפלו לפתחם של כונסי הנכסים נדונו והוכרעו על ידי ולא מצאתי כל קביעה מפורשת של בית משפט העליון אשר יש בה כדי לשנות מקביעותיי בנדון.
החלטת הביניים של בית המשפט העליון, עליה מבקשת המבקשת להסתמך, נעדרת כל קביעה בנדון וגם אם היתה קביעה שכזאת הרי שאין בה כדי לחייב מקום שלא ניתנה במסגרת פסק דין של בית המשפט העליון. הערת בית המשפט העליון, במסגרת פסק הדין, לפיה רשאית המבקשת לפנות אל בית המשפט קמא בבקשה למתן הוראות בנושא הפיצוי המסוכם, אינה בבחינת ממצא המרמז על חובתו של בית משפט קמא להתערב בנדון, כי אם הערת אגב בדבר אפשרות מיצוי זכות למבקשת.